סיירת לוטוס

כל הצוות התכנס בחדר התדריכים. השמועות אמרו ששניים יודחו היום. מעיין ישבה ליד בני, בן הזוג השבועי שלה. היא אמנם ניסתה לשוות לעצמה מראה רגוע, אבל הרגל העולה ויורדת בעצבנות הסגירה את המתח שהציף אותה. לא מתאים לה להיות מודחת בשלב הזה. היא עברה כל כך הרבה וחוץ מזה, הייתה בה מוטיבציה אמיתית לשרוד ולשרת ביחידה ואולי אפילו להיות מפקדת אבל אין ספק, הדברים בינה לבין בני קצת חרקו השבוע. היא קיוותה שאף אחד באמת לא שם לב לעניין.

מפקדי הצוות, אורן וימית נכנסו אל החדר. הם התיישבו על הכיסאות שממול. התלחשו ביניהם, החליפו קצת בדיחות עם החבר'ה שישבו קרוב אליהם. כאשר סא"ל ג. ורס"ן נ. נכנסו אל החדר, השתררה שתיקה וכולם התמתחו בכיסאותיהם. כנהוג ביחידה אין הקשב או משהו כזה, אבל בכל זאת, משמעת וכבוד.

ג. דיבר על פעילות היחידה בחודש האחרון, נ. דיברה על תכנית לביצוע שהצוות לראשונה ייקח בה חלק, אמנם רק בחיפוי לשני צוותים אחרים, אבל זו תהיה למעשה הפעילות המבצעית הראשונה שלהם ומשבוע הבא הם יתחילו להתאמן על העניין. כאשר יצאו  נעמדו צביקה וימית ודיברו כמה מילים, על האווירה הטובה ועל כך שהם מאוד מרוצים מהחבר'ה אבל עדיין, היו כמה פשלות שצריך לתקן וכחלק מניקוי האווירה הם נאלצים לנפות שני חיילים.

המתח נכנס לשיאו. מעיין הביטה בחבריה. כולם היו טובים, אבל כן, כמו בכל צוות של יחידה מיוחדת בצה"ל שנמצאת במסלול, יש טובים ויש מעולים ועם כל הסנטימנטים, ביחידה שכזו משאירים רק את המצויינים, פשוט אי אפשר אחרת והשבוע היא ובני… למעשה יותר בני...

עוד כשהייתה תלמידת תיכון היה ברור למעיין שתשרת ביחידת 991 או כפי שהיא מוכרת יותר בציבור בשם, סיירת לוטוס, הסיירת המובחרת של צה"ל, זו שמשתווה למטכ"ל, שלד"ג ולשייטת, אמנם עם הרבה פחות מסורת קרבית, אבל עדיין, כבר היו מאחוריה לא מעט ביצועים שנלחשו מאוזן לאוזן. לוטוס אף מחזיקה ברוב שיאי צה"ל לסיירות. וחוץ מזה היה ביחידת לוטוס עוד משהו מיוחד, זו הייתה הסיירת המובחרת היחידה שמשרתים בה גברים ונשים כאחד.

 אחיה הגדול של מעיין היה ממקימי היחידה, הוא התגייס למטכ"ל וכשבצבא, אחרי קורס טיס וחובלים, החליטו לבסוף לפתוח  גם את תחום היחידות המיוחדות לנשים והקימו יחידה ראשונה מעורבת, העבירו אותו כדי שיפקד על אחד הצוותים. אחותה השנייה, נעמי, התקבלה לסיירת די בקלות, בזכות האח הגדול ועשתה בה את כל השירות הצבאי כלוחמת ומפקדת וכאשר הגיע תורה של מעיין להתגייס, היה ברור לכולם מה יעמוד בראש העדפותיה כאשר מילאה את הטופס בצו המקדים.

מעיין עברה את היום הגיבוש לסיירות, אחר כך עברה הגיבוש הראשון שמתוכו נותרו 70 איש בלבד. הגיבוש השני ניפה עוד 20 ואחרי וטירונות החי"ר שעברו במסגרת הצנחנים נותרו 30 לוחמים ולוחמות. אחר כך הם התחילו את המסלול ביחידה ובחדר הזה ממש, שמעו את דבריו של סא"ל ג, מפקד היחידה נואם ולמעשה קצת גם נוהם אליהם בשפה צה"לית משפטי מוטיבציה וקצת איומים. "עד עכשיו ביליתם בגנון, עכשיו הגעתם באמת אל היחידה ובמשך השנה הקרובה נהפוך אתכם ללוחמים מן המניין וזה לא יהיה קל. אני לא מצפה שכולכם ישרדו. למעשה אגיד תודה אם ישארו שנים עשרה לוחמים ולוחמות בצוות. אם תשרדו בסוף יותר מ-16 תשברו את השיא, כי עד עתה שום מחזור גיוס לא הביא לנו כמות כזאת של לוחמים.

מעיין נזכרה איך באותו הרגע שג. המפקד דיבר על כך הציצה ימינה ושמאלה וחשבה על כך שהאנשים שלצידה הפכו בעיני פתאום מחבר'ה לאחים ואחיות לנשק אבל גם למתחרים.

היא נזכרה איך רס"ן מ. סגנית מפקדת היחידה נעמדה מולם בפישוק רחב ובעמידה צה"לית והחלה להקריא בפני הלוחמים את נהלי היחידה. "אמינות מעל לכל, אין מסדרי בוקר/צהריים/ערב  אבל מי שהציוד שלו לא יהיה ברמת מושלמות, יודח. גילוי הכי קטן של סוציומטיות, אגואיזם או משהו כזה יגרום להדחה מהמסלול, כמובן לבוש חופשי, אבל אם אתם נפגשים עם משטרה צבאית זו בעיה שלכם. הרבה קורסים, קבוצתיים ופרטיים ואז נ. נכנסה גם לעניין הגברים והנשים.

"עד עכשיו הייתם בנפרד, אוהלים וחדרים נפרדים, מקלחות נפרדות, אבל זה נגמר. במלחמה הרי לוחמים ביחד ולכן מכיוון שמדובר בסיירת מובחרת במיוחד, אנחנו רוצים למנוע את כל התקלות האפשריות בין גברים ונשים ולכן מעתה…"

מעיין נזכרה איך כולם הופתעו ואפילו נדהמו כששמעו על נהלי הזוגות ביחידה, היא תהתה מדוע לא אחיה הגדול וגם לא אחותה סיפרו לה על כך, אבל… כצפוי קיבלה את ההנחיות ומילאה אותן באופן הטוב ביותר.

בפיקוד הגבוה של צה"ל ישבו כמה וכמה אנשי מדעי החברה, פסיכיאטרים ופסיכולוגים וניסו לחשוב איך לנטרל רגשות רומנטיים כמו גם חרמנות טבעית של חיילים צעירים שמשרתים ביחד. אם בתחום הטיס ואפילו בקורסים קשים כמו חובלים עוד אפשר להעלים עין מהבעיות האלו, הרי שכאשר מדובר על צוותים של סיירות, זה לא פשוט. כאן מדובר על חבורה של לוחמים שאמורים להפוך למכונה אחת משומנת ואסור ששום חלק יחרוק. לכן הפתרון שהם הגו היה לצוות את החיילים לזוגות מתחלפים. כל שבוע חייל וחיילת מתחברים לזוג שזה אומר שהם ישנים ביחד במיטה זוגית אחת, אוכלים ביחד, מתרחצים ביחד, כמובן מתאמנים ביחד ולמעשה אחרים אחד לשני. בשבוע שלאחר מכן, מחליפים זוגות. החלק הפחות נעים הוא שהם גם מודחים כזוג. זוג שלא תפקד היטב עלול להיות מודח ביחד.

ביחידה לקחו את ההמלצות והוסיפו עוד כלל קטן. כל בוקר חייבים כל החיילים והחיילות להתפרק מהמיניות שלהם או במילים פחות מכובסות כל חייל וכל חיילת חייבים לגמור לפחות פעם אחת עד ארוחת בוקר או כמו שאמר ג'. מפקד היחידה. "אני לא צריך שיסתובבו לי כאן חיילים או חיילות חרמנים שיחשבו מהזין או מהכוס ולא מהראש".

הוראה היא הוראה. מעיין נזכרה לרגע בחיוך בשבוע הראשון של הצוות בשני החדרים שלו. בכל מיטה זוגית הייתה פעילות מינית מוגברת. אחר כך כבר הדברים נכנסו למסלולם הטבעי. מציצה, ירידה, זיון זריז וגמירה. כשעושים סקס כל בוקר ומחליפים פרטנרים כל שבוע ועוד פעם ועוד פעם כבר לומדים בדיוק מה כל אחד אוהב, מה מגרה כל אחד ואיך לעזור לו לגמור.

מעיין שהייתה כבר פעם רביעית בסבב עם בני והזין הגדול שלו, ידעה בדיוק איך הוא אוהב שמוצצים לו. קודם כל קצת ליקוק ארוך וממצה, אחר כך למצוץ במשך כמה דקות ארוכות עמוק, ועם בני קשה למצוץ עמוק, אבל מעיין התגברה על זה ואחר כך קצת רימינג. איכשהו בני אהב לשון עמוקה בתוך חור התחת שלו ואחר כך מציצה מלווה באצבע שחודרת את מאחור…

השבוע הבעיה הייתה בעיקר עם אבי.  היא הייתה במחזור ובני לא היה מסוגל לזיין אותה כשהיא במחזור. "אני לא יכול לעשות את זה" לחש לה באוזן כאשר הכינה אותו היטב. "מה?" שאלה נדהמת עדיין עם הזין בתוך פיה.

"אני מצטער, זה מפריע לי, אני רק חושב על זה ונופל לי" אמר, ודווקא בימים שהיא במחזור הייתה מחורמנת במיוחד.

היא הייתה כל כך מחורמנת ולכן הזמינה את בני להיכנס לה מאחור. "בטוחה?" שאל. הבנות בצוות אהבו מאוד להזדיין איתו, כל אחת בתורה, אבל מאנאלי איתו הן פחדו. הזין הגדול והעבה ששימש יתרון בכל כוס ממוצע, הפך לחיסרון אמיתי. "את בטוחה?" שאל שוב בקול רועד.

מעיין השיבה שכן. אין ספק ההזמנה שלה לחדור אליה מאחור, חרמנה אותו במיוחד. הזין שלו היה קשה במיוחד. אמנם רגע החדירה היה אמנם לא קל, אבל אחר כך התנועות שלו בישבן החלו לעשות לה את זהה. היא החלה לאונן את עצמה משופדת על הזין של בני… בסוף הצליחה לגמור, אבל זה כל כך לא סיפק אותה...

הם התאמנו על מודל ופתאום הרגישה שהיא צריכה, ממש צריכה משהו. "בני, אני צריכה עוד פעם משהו" לחשה לבן זוגה השבועי. הוא ביקש ממנה שתתקרב אליו ושפשף אותה בין הרגליים. "זה לא רע, אבל אני צריכה את האצבע שלך בתוכי" לחשה לו ובני עיווה את פרצופו… לא הוא לא אהב את זה, ממש לא אהב את זה.

בסוף היא פרשה הצידה ולקח לה כמה דקות לאונן ולגמור שוב באופן לא מספק לגמרי. בלילה עוד פעם בני זיין אותה בתחת. היא להטה בכוס וחשבה שחבל שהשבוע לא עם עמיחי שבפעם הקודמת שהייתה במחזור זיין אותה כמו משוגע. הוא משום מה אהב את זה.

ביום חמישי ושישי הכל שב על מקומו. היא כבר סיימה את הפרק החודשי הנשי ולבני לא הייתה בעיה לזיין אותה בשלל תנוחות על הבוקר. שעה מלאה וממצה בו היא גמרה לפחות שלוש שנים ואחר כך בלעה את זרעו בתאווה.  אבל עדיין… סכנת ההדחה איימה עליהם…

כאשר המפקדים נקבו בשמות של מולי ואיריס, נשמה מעיין לרווחה. כן, הם באמת היו חלשים השבוע ומולי בכלל.. טוב שמדיחים אותו. היא לחצה את ידו של בני לצידו ואמרה לו שלפני שיצאו הביתה, היא צריכה עוד סיבוב קטן איתו, ככה לפני סוף השבוע.