פתיחת חוזה

עורך הדין אברהם וייס ישב מול ענת ואמר לה בדיוק את אותם הדברים הדבר שאמרו לה שלושת עורכי הדין הקודמים שהתייעצה עימם. "אין לך סיכוי". עשר שנים קודם לכן, כאשר הייתה צעירה ופתיה, חתמה על הסכם ממון טרום נישואים לפיו אם תתגרש מעידו, היא תקבל תשלום מזונות בגובה סטנדרטי ומקובל ותו לא, כלומר לא תהיה לה כל דרישה לתשלומים נוספים לא מזונות עבורה ולבטח לא חלק מהרכוש שצבר הוא ומשפחתו.

לפני עשר שנים היא הייתה צעירה ומאוהבת ועידו למרות שהיה מבוגר ממנה בכחמש עשרה שנים, היה כל כך ג'נטלמן איתה. היא הייתה משוכנעת שזה לנצח אבל… אחרי שבע וחצי שנות נישואים הכל השתבש שם ואחרי עוד שנה שמשכו עם פה ושם ייעוץ זוגי, הבינו שניהם שזהו זה, הקשר ביניהם הוא רק טכני, שניהם הורים לאותם ילדים אבל חוץ מזה אין ביניהם כלום.

הם התגרשו וככתוב בהסכם הממון קיבלה מזונות עבור הילדים, אבל לא מעבר לזה. ענת הייתה משוכנעת שתסתדר, שתמצא עבודה ובתוספת המזונות וקצת הורדת רמת החיים טיפה, הכל יהיה בסדר, אבל… החיים בישראל לא פשוטים ולא זולים, בטח לא עם ילדים קטנים. היא מצאה רק עבודות חלקיות בשכר שלכל היותר עקף את שכר המינימום בעשרות שקלים בודדים. היא גם פוטרה מהן אחרי שנאלצה להחסיר ימים ושעות על ימי מחלה של הילדים, על הפעמים שהבייביסיטריות הבריזו או שפשוט לא מצאה. ההורים שלה שלא היו אמידים ניסו אמנם לעזור לה בכל כוחם, אבל כמה שני פנסיונרים ממעמד סוציו אקונומי נמוך יחסית יכולים לעזור?

אחרי שנה ענת מצאה את עצמה עם מינוס בלתי פתיר בבנק, מובטלת ועם שני ילדים שרוצים רק להיות עם אבא שלוקח אותם פעמיים, שלוש בשבוע אל הדירה המרווחת שלו, אל כל הפסיליטיז ששם, מהמשחקים והצעצועים וכלה במעדנים והשוקולדים, ימי הכיף… והיא, כל מה שהיה לה להציע לילדים שלה זה את המינימום שבמינימום, ארוחות בהן היא חישבה את כמות העגבניות, המלפפונים והביצים…

כן, המזונות הגיעו בזמן, אבל חוץ מזה… כלום. זה כל כך לא פייר, חשבה לעצמה, זה לא פייר שהוא כל כך עשיר ואני… אני כל כך עניה. היא התייעצה בהתחלה עם עורך דין ידיד שאמר לה שאין סיכוי, אחר כך עם עוד שניים וכעת הרביעי אמר לה אותו דבר, אבל אז כשעמדה לקום, אמר לה עו"ד וייס עוד משהו: "תשמעי, מבחינה משפטית אין לך סיכוי איתי או עם כל עורכי הדין שהתייעצת איתם, אבל אני חייב להיות ישר איתך. אני, אלו שלבטח דיברת איתם לפני, כולנו עורכי דין מהדרג השלישי. כלומר, אולי אנחנו טובים, אבל אנחנו לא הכי טובים. בעלך לשעבר הצטייד בעורך דין מצמרת ליגת העל, אלו שהשופטים…" הוא השתאה קצת, "אלו שאוכלים צהריים עם שופטי בית המשפט העליון, משחקים גולף עם שופטי המחוזי. אלו שכשהם נכנסים לבית המשפט הם נותנים קריצה קטנה לשופט ושואלים אותו מה עם אשתו והילדים. והוא מן הסתם התארח אצלם בברית/בר מצווה/חתונה של הבן.. בקיצור, אולי עם אחד כזה, יהיה לך יותר סיכוי לקבל משהו.

ענת חזרה אל הכיסא. "ואתה מכיר מישהו כזה?" שאלה ועורך הדין וייס הנהן בראשו. "למדתי ביחד עם עורך דין מרום… בטח שמעת עליו" אמר לה והיא הנהנה, כן, שמו הופיע פה ושם בעיתונות כפרקליטם של שועי הארץ. "אבל רק שרק פגישה ראשונה אצלם היא יקרה ובכלל, הכל יקר אצלם… לא בטוח שאת יכולה לשלם את זה" אמר לה עורך דין וייס.

איזה חוסר צדק בעולם, חשבה לעצמה. למי שיש כסף הוא יכול להעסיק עורך דין יקר שיבטיח כמעט במאה אחוז שיקבל את מה שהוא רוצה מבית המשפט…

בעצם היא ידעה את זה. הרי כשחיה עם עידו, התרועעה עם שועי הארץ. אביו היה תעשיין עשיר ועידו עצמו ניהל עסקים חובקי עולם. הם חיו בפנטאהוז במרכז העיר, הייתה לה מכונית יוקרתית, היא לבשה מותגים נחשבים, הייתה עם עידו בכל הפתיחות החגיגיות… היא הייתה למעלה למעלה… ועכשיו היא במקום הכי נמוך שאפשר. מגיע לה שייתן לה קצת מזה. בשביל השנים שהייתה נשואה איתו, בשביל הילדים שלהם…

היא התחילה לבקש, בהתחלה יפה ואחר כך בדמעות ולבסוף עו"ד וייס הסכים לנסות ולהפגיש אותה עם החבר שלו. "תתלבשי יפה וסקסי" ייעץ לה. "החבר שלי מרום, אוהב נשים יפות שנראות טוב… אל תהיי מסכנה:.

להתלבש יפה היא ידעה, הרי זה פחות או יותר מה שעשתה בשנות נישואיה עם עידו. הארון שלה היה מלא בבגדים סקסיים וייצוגיים. כשהופיעה לפגישה סקר אותה עורך הדין וייס בהתפעלות. וואוו, שרק במעלית.

המשרדים היו אכן מפוארים והכל נראה מליגה אחרת, מהזאת שכבר שכחה שהיא קיימת. הם נכנסו לחדר בגודל של חצי מגרש כדורסל. התיישבו מול עורך דין מרום, החבר של וייס. זה פירט בפניו את העניינים, הראה לו את המסמכים. ענת ראתה איך היא בוחן אותה. "אוקיי אבי" פנה אל חברו, "תשאיר אותנו לבד, מכאן אני אמשיך…". עו"ד וייס קם, נפרד מחברו ומענת ויצא מהחדר.

"קצר ולעניין" אמר לה עו"ד מרום, "כן, אני יכול להשיג לך כאן סכומים יפים, אבל זה ימשך לפחות שנה. מלחמת התשה אני קורא לזה, בהתחלה אני מוציא מכתבים, אחר כך צווים, מדבר עם עיתונאי או שניים, בסוף הגרוש שלך ישבר ויתן לך משהו יפה, אבל.." הוא הביט בה באופן ישיר. "אני לא עובד בחינם. את יכולה לשלם לי בכלל?"

ענת רעדה "ו… ואם תיקח אחוזים ממה שאקבל בסוף."

הוא צחקק , "בוודאי שאקח אחוזים, על זה אין בכלל שאלות, אבל מה יקרה עד אז? מי ישלם על השעות עד ההסכם הסופי?"

היא הביטה בו מבינה שאין לה שום סיכוי, פשוט שום סיכוי. הצצה מהירה של עיניו אל המחשוף שלה פתאום נתנו לה איזושהי תובנה פנימית. "אני יכולה לשלם במטבעות אחרים" אמרה וליטפה את שדיה קלות וגם ליקקה את שפתיה באופן הסקסי ביותר.

עורך הדין שלפניה אפילו לא חייך. "תראי, יש לי כבר כמה לקוחות כאלו, נשים, שנמצאות בהסדר כזה, אבל… הוא הניע את ראשו ימינה ושמאלה, "זה קצת אחרת ממה שאת חושבת, ואת כבר עברת את גיל שלושים. הוא הרהר לרגע, "את יודעת מה? אני מוכן לבדוק את האפשרויות" וכשענת החזירה לו מבט חצי זגוגי, היישר אליה מבט: חכי רגע. הוא הרים את הטלפון והזמין איזה יובל אחד לסור למשרדו ושיאסוף בדרך את מיכאל ואת בוריס. "יש לי כמה חבר'ה צעירים שיתנו לי מושג כמה את שווה ולפי זה… הוא נשך את שפתיו והניע את ראשו קלות, ולפי זה ננסה לתמחר שעות עבודה שלך ושלי".

עדיין ענת לא ממש הבינה. השתררה שתיקה מעיקה במשך שלוש דקות עד שלחדר נכנסו שלושה גברים צעירים חתיכים לבושי חליפות.

"ענת רוצה להצטרף להסדר התשלומים שלנו" אמר עו"ד מרום לשלושת הצעירים, "אז אני צריך שתבדקו אותה ותתנו לי הערכה, כמה שווה שעה שלה וגם… אילו לקוחות יאהבו אותה" ולענת אמר להתפשט.

"ככה?" התפלאה.

הוא הנהן שכן וענת עדיין לא לגמרי מבינה מה קורה נעמדה על רגליה. "קדימה, קדימה" האיץ בה עורך הדין והיא פתחה את כפתורי השמלה ושלשלה אותה כלפי מטה. אחר כך את החזייה. היא קצת התביישה, אבל הגברברים בחדר האיצו בה וכך גם התחתונים ירדו.

"בואי" נטל את ידה אחד הבחורים. הוא השעין אותה על הארונית בפינה. "תתכופפי לפנים עם גב ישר" ביקש ממנה והתכופף. הוא טפח קלות על פנים יריכיה, מסמן לה לפשק רגליים. "אל תזוזי" ביקש ממנה. כעת שלושת הבחורים הצעירים עמדו לצידה, מאחוריה והחלו לגעת בה. תחילה בעדינות, בשדיים, טפחו על ישבניה, אבל לאט לאט נעשו בוטים יותר ויותר.

"השדיים שלה נחמדים" אמר אחד מהם לאחר שצבט את פטמותיה, "הגזרה בסדר, למרות שלא היה מזיק לה לעשות קצת דיאטה"

"אני לא מת על התחת שלה, קצת צלוליטיס" אמר אחד אחר וענת התפלצה. היא כל כך רצתה ללכת משם, אבל לא משה ממקומה, הרגישה איך כל אחד מהם בוחן את הכוס שלה באופן מיוחד. "כן, כוס יפה, הוא כמובן צריך להיות מגולח" מישהו. כעת נדחפו לתוכה אצבעות.

לרגע ראשון הרגישה מחוללת, אבל ברגע שני, במיוחד כאשר האצבע החלה לפשפש פנימה לגעת בה ולהעיר בתוכה דברים שהיו רדומים במשך שנה לפחות, פתאום הרגישה אחרת. "היא בסדר, לח שם" דיווח בעל האצבע. שני האחרים החרו אחריו, דחפו לה אצבעות, לפעמים יותר מאחד. "כן," סימנו לעורך הדין מאור.

"טוב עכשיו בדיקת מציצה" הכריז אחד הצעירים. ענת כבר ללא הזמנה מיוחדת גלשה אל הברכיים. הזין הראשון שהופיע מולה היה ממוצע. היא ליקקה אותו בעדינות, ניסתה להיזכר איך עשתה את זה לעידו בעבר. הוא אהב שהיא מצצה לו, אבל היא לא עשתה את זה בשלוש השנים האחרונות וחוץ מזה אולי הם לא יאהבו את זה כמוהו.

היא ליקקה את הזין ארוכות, מורחת עליו רוק ואז הכניסה אותו לפיה, ליקקה את הכיפה והמשיכה לקחת אותו הכי עמוק שאפשר. השתהתה לשנייה ומשכה את ראשה לאחור. ברגע הראשון נדמה היה לה שהבחור נהנה, אבל אז הוא אחז בראשה והחל לטלטל אותו קדימה ואחורה וענת מעבר לכך שלא אהבה את הסיטואציה הלא נעימה הרגישה אכזבה מעצמה.

"לא משהו" הכריז הבחור כשיצא מפיה.

ענת ניסתה להרשים יותר את השני, בעל זין יותר גדול, אבל לצערה גם הוא לא ממש התפעם מיכולת המציצה שלה. דווקא השלישי עם הזין המפחיד נהנה. "על מה אתם מדברים, היא בסדר גמור" טען כאשר לשונה של ענת ליחכה את אשכיו. "לא, מציצה סתמית... "התעקש אחד הבחורים והשלישי כיוון אותה. "עמוק" פקד עליה ותוך כדי ניסה לשכנע את חבריו… אולי תנסו שוב, אתם יודעים, אולי היא חלודה קצת. אבל יש לה המון פוטנציאל…

ואחרי המציצה הגיע הזמן לבדוק איך זה לזיין אותה, כך בישר לה אחד הבחורים. הם לקחו אותה אל הספה ותחילה זיינו אותה בדוגי, כאשר היא שעונה לאחור. כל אחד נכנס לתוכה בתורו, פמפם קצת ופינה מקום לחברו. היא שמעה אותם מתווכחים עד כמה הכוס שלה הדוק וצמוד, עד כמה הוא רטוב. לרגע אחד הרגישה מושפלת ורצתה לקום ולברוח משם, אבל במחשבה שניה, הבינה שעדיף שתשתף פעולה.

הם ניסו עוד כמה תנוחות איתה "כדי לקבל מושג" כך הם הבהירו, פעם היא רכבה עליהם, עבר מאחד לשני, פעם אחרת בתנוחה מיסיונרית פשוטה על השטיח ופעם אחרונה כשהיא מקופלת מרימה רגליים לרווחה והם חודרים לתוכה ביי דה ווי, כם הם קראו לתנוחה. זו דווקא הייתה נעימה לה.

"טוב, מה עם התחת שלה?" שאל בטון מתעניין עו"ד מאור. הם שוב העמידו אותה שעונה על השידה ופישקו רגליים. היא חשה את האצבעות שדוחפות לה חומר סיכוך עמוק לתוכה. כשהרגישה זין שניצב בפתח, ביקשה בקול מתחנן משהו, "בזהירות, זו פעם ראשונה שלי"

"הופה, תעצרו," קרה עורך דין מרום. "אל תפתחו לי אותה, יש לי מישהו שחובב בתולות אנאליות וישלם על זה לא רע". הזין שהחל להידחק אל חור התחת שלה נעלם.

"טוב, תתלבשו ובואו" ביקש מרום.

שלושת החבר'ה הצעירים אספו את בגדיהם, מותירים את ענת באותה תנוחה. היא ראתה אותם מתלחשים מעל לשולחן הגדול ואז יוצאים מהדלת.

עו"ד מרום הזמין אותה להצטרף. ענת ישבה ערומה מולו ובאופן משונה אפילו ניסתה להתיר מעט את מערומיה מפניו. "נסכם. שעה שלי היא 1,200 ש"ח. בשביל זה תצטרכי להיות עם שניים. כלומר תצטרכי להתייצב כאן במשרד לפחות פעמיים בשבוע לשעתיים שלוש כל פעם.. אם זה מתאים לך, אני אכין לך הסכם ונתחיל לעבוד, אם לא… אז שיהיה בהצלחה" אמר.

ענת רצתה להגיד משהו, אבל שום קול לא יצא ממנה. פניו של עורך הדין היו שקועות במסך המחשב שלפניו. "תחתמי על המסמכים אצל המזכירה שלי בחוץ" ביקש ממנה "ותסגרי איתה לוחות זמנים. אני מתחיל לעבוד עבורך"..

ענת התלבשה במהירות טועה בכפתור אחד או שניים. עורך הדין כבר דיבר בטלפון וכשיצאה ממשרדו נפנף לה כלאחר יד. המזכירה שלו הגישה לה קובץ מסמכים שאפילו לא טרחה לקרוא אותם, אלא חתמה ישר בכל מקום שהתבקשה.

בדרך חזרה הביתה הייתה קצת מבולבלת, אבל רגע לפני שנכנסה אל הבית לטפס את שלושת הקומות ברגל, פתאום עלה על פניה חיוך רחב, חיוך של אשה עם תקווה, אשה שיש לה אופק מחייך וגם… לא פחות חשוב, חיוך של אשה המודעת לכך שיזיינו אותה לא מעט בעתיד הקרוב. זה בהחלט לא רע… סיכמה עם עצמה.